זכויות בנייה נקבעות על ידי רשויות התכנון במטרה להגביל את היקף הבנייה המותר על מגרש מסוים. הן ניתנות כאחוזים משטח המגרש, וקובעות את כמות המטרים הרבועים המקסימלית שמותר לבנות בו. לא חובה לנצל את כל זכויות הבנייה, אבל אסור לחרוג מהן.
בתקנות התכנון והבנייה הוגדר המונח "אחוזי בנייה" בתור "היחס בין השטח הכולל המותר לבנייה במגרש לבין שטח המגרש כשהוא מבוטא באחוזים”.
בסעיף 4(א) של תקנות התכנון והבנייה נכתב כי “השטח הכולל המותר לבנייה בבניין פלוני, הוא הסכום, במטרים רבועים, של השטחים המקורים בכל קומותיו, בין אם שטחים אלה נמצאים מעל פני הקרקע ובין אם הם מתחתיה”.
זכויות בנייה על הגג בבית משותף:
מרבית הדיירים בבתים משותפים פוגשים במונח "זכויות בנייה" כאשר השכנים שלהם מקומת הגג מבקשים לבנות על הגג.
הדיון על זכויות בנייה הניתנות לניצול על גג בניין משותף, נובע מכך שדיירים רבים סבורים כי הצמדת זכות בגג פירושה הצמדה של הגג ושל זכויות הבנייה הניתנות לניצול על הגג.
עפ"י החוק כל עוד לא נכתב במפורש בתקנון הבית המשותף כי ההצמדה כוללת גם את הצמדת זכויות הבנייה, לא ניתן לבנות על גג בית משותף ללא הסכמת הדיירים הנוספים. זכויות הבנייה על הגג משותפות לכל בעלי הדירות מאחר שהם הבעלים המשותפים של הקרקע.
למעשה, אם ברצון בעלי הדירות לבנות על גג הבניין קיימים 2 פתרונות:
האחד, להצמיד מלכתחילה את זכויות הבנייה לדירות ספציפיות, על חשבון יתר בעלי הדירות, ולעגן זאת בתקנון של הבית המשותף בצורה חד משעמית ככל הניתן.
הפתרון השני, שהוא הפתרון היחיד האפשרי לרבים, הוא קבלת הסכמת הדיירים האחרים לבנייה על הגג. על מנת לקבל אישור בנייה יש צורך בקבלת אישורים בכתב מלפחות 75% מדיירי הבניין.
חשוב להבין כי כל עוד הזכויות לא עברו באופן מפורש בתקנון, יש לרכוש את הזכויות היחסיות מכל דייר, בכדי לבנות על גג הבניין.
מאחר ולזכויות בנייה יש ערך כלכלי רב, לא מומלץ לוותר עליהן.
על כן בכל עסקה במקרקעין יש להיוועץ עם שמאי מקרקעין מוסמך על מנת לבחון ולמצות את זכויות הבנייה המותרות.